ניצחון הרוח על הגוף: ממנו אפילו הטייס למד שהשמיים אינם הגבול

מי שלא הכיר את אברהם בן ארצי, לא יודע מה הפסיד, ולא יידע איזו זכות גדולה נפלה בידי אלה שזכו להכירו. אברהם היה בן ארצי מולדתי ישראל, תבנית יצוקה אל חלד של נוף מולדתו. אדם נדיר בעוצמתו הרוחנית והפיסית שחי בתקופה שבה האניות היו מעץ והאנשים מברזל. לא בכדי זכה בן ארצי בשם אברהם, שכן מידותיו, אורחות חייו והתמודדותו העתידית עם הקשיים בארץ הקודש זרועת המוקשים והמהמרות לאורכה ולרוחבה, חייבו ברית עולמים עם הבורא, ממש כמו בסיפור המקראי של אבי האומה. אלוהים נטע אברתו בו ואברהם נטע אהבתו בבריאתו לתפארת עם ישראל.

חברי אברהם בן ארצי, היה גם בן ההתיישבות העובדת המפוארת, בן כפר מעש ואיש של מעשים, שנטש את מחרשתו האישית והקדיש את מיטב שנותיו למחרשה הלאומית. למחרשת הצבא ולעשייה הביטחונית המרשימה, למען עם ישראל. אברהם השכיל לחרוש את הארץ ולטייב את תלמיה הביטחוניים כיאה ללוחם עז נפש ולאיש רוח, סופר ומשורר ענו ודעתן בכל רמ"ח אבריו. ולמי שאינו יודע, אברהם היה זה שהלחין את ההמנון המיתולוגי של סיירת מטכ"ל, המנון 'היחידה' האחת והיחידה שמאז ומעולם נותרה חידה.

איש חריף ושנון היה, ולשונו חדה כתער. היסטוריון בלשן בלתי מתפשר שהיה מתקן את שפתם של אנשים עד שלעיתים היו מייחלים שהלשון העברית תסתלק מהעולם. הוא לא עשה הנחות לא על פסיק ולא על אות. כפצירה בנגריה היה משייף כל מילה ואות, חופר עד שמרוב צחוק רצית לבכות. הנסיעות אתו ברכב הפכו לשיעורי היסטוריה ואזרחות, ואפילו שלט הרחוב הדהוי ביותר היה זוכה ממנו להתייחסות. חנקין, טבנקין, אוסישקין, זמנהוף, צדיקוב, בוגרשוב, על כולם דיבר, חפר ולא החסיר דבר. הכיר את עברם ועל חלקם בישוב העברי סיפר, כמו היה להם מליץ יושר וחבר. איש הגון וצנוע שכל חטאו היו דברי המתיקה שמשום מה תמיד טעו בניווט ואיתם גם הסוכר. לעומתם, אברהם חדור המטרה והתשוקה לא טעה אף פעם, ואין זה משנה היכן הכלי הוסתר, בן ארצי היה מתביית עליו ומוצא אותו כמו מטוס חמקן על מסך הרדאר. לא הועילו הדיבורים על הנזק הטמון בחובו של הסוכר ואברהם בחיוכו הממזרי היה פוטר אתי באמירה המשעשעת: 'עזוב שטויות, אני ממילא הולך עקום אבל מדבר ישר'.. ואכן, אברהם היה איש של מילים, שירים וסיפורים, אך מעל לכול איש של מילה. משנתן לך את מילתו הבטחתו, עמד בה בכבוד. קשה להאמין, אבל האיש גדל הרוח ועתיר המעללים הזה היה אדם ביישן, ואם הפתעת אותו בחיבוק חברי אמיץ, היה מיד נבוך ומסמיק כמו ילד קטן.

איש אשכולות היה אברהם בן ארצי. דמות מופת ומודל לחיקוי בתחומים רבים. אך מעל לכול בלט במלחמתו העיקשת בנכותו הקשה, ויכול לה. בתעצומות נפש פלאיות וכגד כל הסיכויים והתחזיות הקודרות, ניצח אברהם את נכותו ומעולם לא חשש מהבאות. בדבקות ובנחישות, בכאב, בדם וביזע היה צועד על חוף הים מבית 'גולמינץ' שבנתניה כל הדרך לתל אביב, גורר אחריו רגל פצועה שהותירה אחריה תלם בולט בחול הרך. לא היה ולו גם טייס סיור אחד של חיל האוויר, שלא הביט מהאוויר בהשתאות בגיבור העלום המדדה יום יום אל הניצחון השיקומי וההישרדותי של חייו. צעד רדף צעד על חוף הים, צעד ועוד צעד בחייו האישיים. צעד אחר צעד בסולם הדרגות עד שהגיע לדרגת אלוף משנה ולתפקיד סגן קצין שריון ראשי. אז תגידו לי אתם ידידיי ורעיי, היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אברהם, שבנתיבות חייו הסוערים ומעוררי ההשראה הגדיר מחדש את המושג: 'ניצחון הרוח על הגוף'. ממנו אפילו הטייס למד שהשמיים אינם הגבול.

אזכור את אברהם החבר, הלוחם לאורך כל הדרך. את האב, הסב, את השורד האולטימטיבי בעל קול בריטון מקפיא אברים, שהיה משנה באוקטבה נמוכה, רועמת ובלתי מתכוונת, אפילו את מעופן של הציפורים. אזכור ולא אשכח את ההמנון: 'כשאנחנו שרים שיר פשוט ועניו בזיוף הקולות, אך בהולם הלב יעמוד סמבטיון וימחה לך כף על ביצוע מושלם, נקי ושלם. כי הרעות שצמחה כל מטר שכאן היא רעות של אמת. יש בה בכי ושירה, זהו בית היוצר, זה הרי הסדן ללוחם (אברהם), חשכתו האירה'.

דני ודליה בז