שירים לאחר הנפילה

"הייתי ככוכב הצף על תכלת שמיים, וטובל את הבהקי אורו באפילה" - אברהם בן ארצי

מתוך הקובץ "שירים לאחר הנפילה"

הפעם בחרתי לכתוב על אברהם דרך שיריו. שיר היה כלי דיבור עבור אברהם. כבר כילד כתב שירים וכחייל גיוונה הכתיבה את מיומנויותיו הצבאיות. כך כתב את הימנון סיירת מטכ"ל המשמש ככזה גם כיום, ועוד עשרות שירים אחרים. "אביר השפה העברית ומגינה" - כינינו אותו.

לאחר מותו מצאנו אסופת שירים שלא ראתה אור. אברהם קרא לה "לאחר הנפילה". מצאנו שירים המבטאים את כאביו ומצבו מן הנפילה הקשה והשלכותיה על חייו, ועד להליך השיקום. הספר "נפילה מצוק גבוה" מתעד את כל התהליך כולו.

את מצבו לפני הנפילה, תיאר אברהם במילים - "הייתי ככוכב הצף על תכלת שמיים, וטובל את הבהקי אורו באפילה". מן תחושת ריחוף מתוך תחושת בטחון עצמי ומציאות של תרומה ונתינה לסביבה מיכולותיו. מהגובה הזה, גובה של כוכבים, הנפילה הייתה קשה. המהפך בחייו של אברהם עם הנפילה היה דרמטי. מקצין מוכשר ומוערך בצה"ל, המג"ד הצעיר ביותר באותה תקופה, זה אשר כולם צפו לו גדולות, "קצין קרבי המצטט את סוקרטס", נשוי ואב לילד בן שנתיים ומצפה ללידה נוספת, - הפך ל"אדם סוג ז", כפי שנהג הוא עצמו לאמר בכאב ובחיוך.

את מצבו לאחר הנפילה הוא מתאר בשיר "שינוי והתהוות":-

"יומי אחרי אותו יום שבת - נשתנה פתאום,

ביני לביני - הייתי מישהו אחר.

אינכם צריכים לאמר לי

שאין זה אני..".

הפציעה החלה עבור אברהם סוג של מסע שני בחייו - מן הפציעה ועד מותו ביולי 2010. מטיפול נמרץ 1 ועד טיפול נמרץ 2. בשיר "כאב" מתוארות תחושותיו לאחר הפציעה ובדיעבד אני יכולה לאמר כי השיר מתאר גם את רגעי ההכרה האחרונים של אברהם, לפני עשור. אתם שמכירים את אברהם יודעים כי הוא לא התכוון לכאב פיזי, את זה לא היה גבול ליכולתו לשאת. הוא התכוון לכאב הנפשי ולחוסר האונים אשר חווה.

כאב -

"כאב - מילה שאיני יודע

איך לאמר אותה

פשוט כדי שתבטא מה שבי,

מה שבתוכי,

מה אשר זועק,

את הכמוס בקולות

באזור הדורש טיפול נמרץ

ולחץ הדם ירד לערכים בלתי מדידים.

כאב בחלונות

ובלבבי,

כאב דומם בחדרים

ובלבבי

לו רק יכולתי לשנות

לשנות זו המציאות הכואבת,

על ידי קריאה,

על ידי זעקה,

על ידי חריקת שיניים רועמת,

... ולחץ הדם ירד לערכים בלתי מדידים".

באחד השירים הוא שואל: "איך אחזור לאיתני?" והוא עונה:-

"בלילה ההוא

הרהרתי רבות,

באותו הפסוק -

כי אתה עימדי".

כל השיר הוא ארבע שורות מדוייקות. ייתכן שהתכוון לאמר כי אלוקים היה עימו כאשר הצילו ממוות בטוח בנפילה מהצוק, או שהתכוון לאמר כי הוא מאמין באלוקים שיהא עימו ככח אשר יסייע לו להעפיל חזרה מתחתיות חייו. כך או כך, אברהם האמין באל שלא יטוש אותו במצבו הקשה. בשורה האחרונה אברהם התייחס כמובן לפסוק ד' מפרק כ"ג בתהילים: "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עימדי". במהלך השבעה התקשר אלי לנחם הרב גרליק, רב חב"ד חולון, ואמר לי כי פרק כ"ג מתהילים הוא הפרק בו עלי לדבוק לנחמה. אותו פרק אליו כיוון אברהם. ואכן פרק זה מלווה אותי בשנים אלו בדרכים רבות, ברגעי קושי וימים של תודה. לפני כשנתיים חיברתי לפרק זה לחן ואני שרה אותו כשיר ערש לנכדי. הם כבר שרים את המילים איתי. במהלך כל התקופה הזו לא ראיתי את השיר שכתב אברהם, אך לא מקרה הוא שזה הפרק שניתן לי כמשען.

אברהם עבר תהליך שיקום שהוא לא פחות ממדהים בעיני כל מי שהכיר את מצבו לאחר הפציעה. הכרתי אותו בשלהי התהליך כשהוא כבר חזרה במדים, מהלך על רגליו וחוזר לחדוות עשייה ככל שהחיים איפשרו לו. בשיר חשבון נפש, הוא כותב על לקיחת המושכות לידיים ועל ההתמדה הנדרשת במעלה הדרך חזרה:

"הריני כובש חיים וחירות,

מידי יום נופלים המה בידי,

הריני ממשיך וחותר,

חותר אל המשך קיומי".

בספר השירים "אקלים צבאי" אשר יצא לאור לאחר הפציעה הופיעו שירים אשר כתב בעיקר לפני הנפילה מהצוק. שירים על החיים במשק, על חוויות וחברים בצבא, על אהבה ועל אבל על מות אביו, אליו היה קשור נפשית באופן מיוחד וכאב את חסרונו מידי יום ממש.

אברהם, כמו אברהם, עשה תמיד דברים ברמה האסטרטגית, גם בכתיבה. השירים אמנם נכתבו לבטא את רחשי ליבו באותם ימים, אך כמה משיריו קיבלו פרשנות מיוחדת בימי ההתמודדות הכואבים שלנו לאחר מותו. כך לדוגמא השיר "תפילה" אשר נכתב כעין בקשה מאלוקים בדרך לפעולה מבצעית בבירות, אך הפך מאוחר יותר לסוג של צוואה עבורנו, ואכן הקראנו את השיר בלווייתו. הוא כותב:

"כשיבוא רגעי שמע אלי....

...עשה שיהיה חיוך לכולם,

גם ברגע הקריטי, שמימי,

ואלחץ את ידך, בוראי הנכלם,

ואף השער אנעל בעצמי".

בשני שירים אחרים הוא מצווה במילים ברורות על הגבלת תקופת העצב; בשיר "מבעד לדמעות" הוא כותב:

"ושוב לא נדע עצבות,

ויום אל יום ינופף מעבר,

וחיים הלקוחים מספרי השיר,

יאמרו האח - לפינת העצב"

בדומה לכך, בשיר "זכרון לילה אחד"הוא כותב:

"די, מספיק כבר עצוב להיות,

הן כך רבות זמן אי אפשר,

חדל, חדל - הבט להר,

לשמש בעדה יום חדש הוות".

שתי השורות האחרונות חקוקות על קברו של אברהם כמסר ברור. הוא ציווה לנו את החיים, את הבנת המחזוריות, את חדוות החירות מיגון, את האופטימיות אשר שמרה עליו ורוממה אותו, ואת המשך הקיום בחיי משמעות.

בתקופות שלאחר מותו חיפשתי אותו וקראתי אליו שוב ושוב. "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: 'אַבְרָהָם', וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי!" (בראשית כ"ב, א) . "הנני" - אמר אברהם. והוא אכן עמד לצידנו ואיתנו גם לאחר מותו בדרכים רבות. דרך השירים שהותיר, השיח עימו נמשך כדי להבהיר מה הדרך ואיך היה רוצה לראות אותנו ממשיכים. כך החיים נמשכים - גם של אברהם.

אסתי בן ארצי