אברהם הוא ארץ ישראל הטובה, היפה והחכמה שלי

אברהם שלנו...

היינו, מוישי ואני, בנבי -מוסא... טיול של צוות הפלוגה.. אני, צעירונת, חברה של מוישי הרבה שנים, לאחר סיום השרות הצבאי שלי, תוהה לגבי עתיד יחסינו.

לקראת סוף הטיול, כשאנחנו בטיולית (משאית של פעם), מוישי אומר לי כבדרך אגב :"המגד שלי, בן ארצי, ביקש שנגיע אליו הביתה הערב".... סתם ולא פירש.

לא הכרתי עד אז את "בן-ארצי",

לא היה לי מושג למה הוא צריך לפגוש אותי... הגענו באמצע תכנית "חיים שכאלה" בטלויזיה -עם אביגדור קהלני והצטרפנו...

אני שומעת את קהלני מדבר על שליחות וערכים... ואני מתחילה להבין שמשהו מתבשל פה...

התכנית מסתיימת.. אברהם, בחביבות ובעיניו הכחולות והטובות פונה אלי ואומר... "נו..."

אני תוהה מה לי ולענין והוא מוסיף. "אני רוצה שמוישי יחתום קבע, וכשביקשתי ממנו אמר שהוא צריך את הסכמתך..."

מה יכלתי לומר... האם היתה זו הצעת נישואין?

מה שבטוח -אברהם רכש את ליבי.

קצת אחרי שהתחתנו ברח ניסן, ירדתי לסיני (תמיד בטיסות צבאיות), להיות עם מוישי ביום העצמאות.

אברהם הזמין אותנו לחדרו. אני זוכרת חדר גדול ונעים. הרבה ספרים, וישבנו ושרנו ביחד שירי ארץ-ישראל.

אברהם הוא ארץ ישראל הטובה, היפה והחכמה שלי.

ואז... הפציעה!

אנחנו עוקבים אחרי המצב... יום יום... ההורים של מוישי שגרים בת"א, מבקרים בתל השומר.

אנחנו מתפללים... מקווים...

ויום אחד, באוטובוס, בדרכי לאוניברסיטה בגבעת רם, אני שומעת בחדשות שאברהם בן ארצי התעורר מתרדמתו...

אני מסתכלת סביבי, לא מבינה איך האנשים כולם לא נראים מרוגשים, רוצה לצעוק בה!! סוף-סוף!!

ולאט-לאט מבינה שאמנם נס, אך התהליך-ארוך...

ביקורים בבית החולים, בבית... תפילות...

היינו מקבלים טלפון -לא ממש ברור אך הקול המוכר של אברהם... מהצד השני משפט, חצי עובדה חצי שאלה "בצלאל נולד בכ"ו כסלו, נכון?" וכשאישרתי, השיחה נותקה... עבודה על הזכרון... ואברהם עבד...

זוכרת שהזמנתי את אברהם לבא לדבר עם הנוער של יתיר בנושא הגבורה. חשתי שעצם המפגש איתו הוא הלימוד בעצמו. והשיחה היתה מרתקת...

הסיפורים של אברהם. איך עובד על הזכרון. הפתקים שבכיס האחד שעוברים לכיס השני ובערב-חזרה על כולם, על כל הפרטים הרשומים בהם, בסוף השבוע-חזרה על הפתקים של כל השבוע. הכל בצורה יסודית, מעמיקה, לא נכנע.

האימונים בהליכות ארוכות- כנגד כל תחזיות הרופאים...

בבית אצלינו, ספר שיריו של אברהם עם הקדשה מיוחדת בכתב ידו היפהפה.

כמה שמחנו לשמוע על אסתי-ועל כל ילד שנולד.

כמה היה חשוב לנו הקשר המיוחד הזה.

כשהוריה שלנו נהרגה, אברהם היה איתנו.

העיניים הכחולות, חיוך בזוית הפה,

אהבת האדם, אהבת השפה העברית על כל סודותיה, הסיפרות העברית והשירה, אהבת הארץ, החברים... כל אלה הולכים איתנו תמיד...

יחיד ומיוחד, וחברות שהיא מעבר לזמן ולמקום...

רונית

תוספת של מוישי

אברהם ניסה בכל מאודו להפוך את גדוד הטנקים שלו לגדוד בסיירת מטכ"ל לכל דבר. ניווטים, ניווטים רגליים, מד"סים ועוד.

אני זוכר את האכזבה של בן-ארצי על שלא השתתף במבצע אנטבה אחרי שהשתתף בהרבה מבצעים אחרים. הוא קרא לנו, לכל המפ"אים בבוקר שלמחרת המבצע וניחם אותנו או את עצמו. אמר: "לא-נורא.."

בביקור של ראשי ישיבות ההסדר בגדוד, ביקשו הרבנים לאפשר לתלמידים-חיילים ללמוד כל יום תורה במשך שעה. בן-ארצי הסכים לבקשתם, למרות שאני, כמ"פ דתי התנגדתי.. סיבותיו היו עימו

בן ארצי-מפקדי, מורי, חברי...