אבֵלים הולכים יחפים ואילו אנחנו בשמחה

אברהם בן ארצי

את אברהם הכרתי כאשר אסתי ואני שירתנו יחד בצבא בכלא 6. אסתי כקב"נית ותיקה ואני כקצינת שיקום צעירה.

היינו חברות טובות, אסתי הייתה בת בית במשפחתנו בכפר שמריהו. כך אברהם הצטרף ל"משפחתיות", הורי הכירו ואהבו אותו מאוד.

אברהם היה "נהג משוגע", נהג מהר, אסף דוחות תנועה באופן ראוי לציון... לא פחד ולא חשש. את הדאגה לאברהם בכבישים "החזקנו" אסתי ואני.

לעומת זאת, הקפיד מאוד על חניה מסודרת ברוורס, כיאה לקצין שריון.

שבת אחת יצאנו לטייל יחד, אברהם, אסתי, אבנר ואני, בשמורת נחל פולג. הם אספו אותנו מבית הוריי בכפר, טיילנו רגלית בנחל. אבנר מספר עד כמה הרשים אותו אברהם, כאשר שניהם הקפיצו חלוקי נחל על מי הפולג, ואברהם סיפר שלפני כמה שנים לא היה מסוגל להתכופף ולהרים חלוק נחל כזה.

אברהם, איש בעל התעניינות כנה באנשים. כל אורח בארוחת ערב שבת, עבר "תחקיר" אברהמי טיפוסי, שכלל את מעשיו בהווה, כמה דורות "אחורה" להבנת השורשים המשפחתיים, ותכניות לעתיד. אורחים כמונו, בעלי "ותק" בהיכרות, עברו "תחקיר מקוצר" לווידוא ההתקדמות שלהם בחיים מאז המפגש הקודם.

אברהם זכור לנו כאיש טוב, תמים, אוהב אדם. הקפיד מאוד על נעילת נעליים בעת הקידוש, היות ולדבריו ביהדות, אבֵלים - הולכים יחפים, ואנחנו - בשמחה!

מנהג זה ממשיך איתנו. ובכל ערב שבת אנחנו זוכרים ומזכירים את אברהם.

התמימות שלו באה לביטוי "כביקורים תכופים במקרר". אהב לאכול יוגורטים ומעדנים, שלא היו מיועדים לו, ולא היו בריאים עבורו... אסתי ניסתה (גם בסוג של תמימות) להסביר לו את זה אבל, אברהם, בעקשנותו לצד תמימותו, אכל, וחשב שהדבר לא ייוודע לאיש.

אם נרצה לסכם מהו אברהם עבורנו, נאמר: אדם נחוש, חדור מטרה, מחובר ליהדות, המשפחתיות חשובה לו עד מאוד – זה הוא אברהם...זו המורשת שלו בליבנו ובמשפחתנו.