אברהם הותיר לי נכסי צאן ברזל המלווים אותי כל ימי חיי. חשבתי למנות כמה מהם כאן.
עבור אברהם מהרגע הראשון הייתי "רינה אחותי" שלו. זה אברהם שקיבל אותי מהרגע הראשון כבת משפחה, ואך טבעי שרינה ביטון הפכה לרינה בן ארצי.
אברהם הותיר לי נכסי צאן ברזל המלווים אותי כל ימי חיי.
"תתחילי לעבוד". כשהיינו נפגשים היה פותח את זרועותיו לחיבוק ונשיקה ואומר את המשפט הזה - ובעינו נדלקו האור והשמחה.
"תתקשרו כשאתם מגיעים ונראה". כי מרגע שיצאנו הוא היה יושב ליד הטלפון ומחכה שאתקשר ואוי אם שכחתי לעדכם. אצלי על דלת הכניסה המשפט מופיע. וכמובן שילדיי יוצאים מהבית הם זוכים לקבל את הטקסט: "תתקשרו כשאתם מגיעים".
הכפית. לאברהם הייתה כפית בסגנון עתיק שבה התעקש להשתמש כדי להכין את הקפה שלו. שנים אחרי אני מוצאת שגם לי יש את אותה הכפית, והיא כפית אברהם.
"תביאי אותו שאסתכל לו בעיניים". במהלך כמה מהשנים הראשונות של היכרותי עם אברהם חיפשתי בן זוג. וכך היה אומר על המועמדים השונים.
טרנזיסטור. כשאני רואה מכשיר רדיו חשמלי נייד, מיד עולה לפניי תמונתו של אברהם יושב בחצר ביתו בהרצליה, עם כוס קפה נמס, מאזין לרשת ב', שומע את החדשות בדייקנות (שלא לפספס ידיעה ח"ו). וכזה טרנזיזסטור החזקתי במגירה במשרד, עבור לתלמידים שניגשו לבגרות באנגלית עם הקלות. ובכל פעם שפתחתי את המגירה - אברהם היה איתי.
דירה משלי. אברהם כמעט קנה עבורי דירה בעפולה בשכונת נוף יזרעאל. הוא נסע עד לשם ודיבר עם החברה. היה לו כל כך חשוב שתהיה לי דירה משלי.
"יש לך חתיכת עוגה בשבילי". לאברהם אסור היה לאכול עוגות רבות. אבל הוא רצה לאכול אותן בכל זאת. וכך היה מבקש, בנערות ממזרית, "יש לך חתיכת עוגה בשבילי?". וכמובן, לא ניתן לשכוח איך היה מצליח להגניב כמה ריפעות (עוגיות) של סבתא תמר - צרור גדול בכל יד - להחביא אותן ולרוץ לחדר העבודה שלו לפני שמישהי תתפוס אותו.
אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפי ענקים. ועבורי, אברהם בן ארצי היה אחד הענקים.
והנכסים הכי חשובים שהותיר בעולם - אלה הילדים, יונתן נעה, איתי, תמר, אבייתר, יעל, והנכדים - שרואים בי את "רינה אחותי" וגם "ודודה רינה".
אברהם כל כך נוכח בחיי. ככל שעובר הזמן מאז שהלך - הוא חי איתי יותר.
コメント