"הייתי ככוכב הצף על תכלת שמיים, וטובל את הבהקי אורו באפילה"
("שירים לאחר הנפילה", אברהם בן-ארצי)

בשנת 1976 נפצע אברהם באורח קשה בתאונה בסיני, כאשר ג'יפ המג"ד התהפך במהלך אימון. לאחר אשפוז ותרדמת שנמשכה למעלה מחודש ימים, התעורר ויצא לקרב על חייו, מוחו, גופו ועתידו.

 

"גוף חי - ללא מחשבה, ללא אבחנה, ללא הכרה, ללא זהות עצמית, והזמן רץ במהירות כזאת. "אתה חייב לצאת מזה", הוא שב ואומר לעצמו. אך אינו יודע כיצד. כיצד עושים זאת?" 

(מתוך: "נפילה מצוק גבוה", אברהם בן-ארצי)

 

במאבק עיקש שנמשך שנים, ויש שיאמרו - כל חייו, נגד כל הסיכויים והערכות אנשי המקצוע, הצליח אברהם להשתקם ולהשיב לעצמו תפקודים קוגניטיביים וגופניים, לשוב לשירות צבאי משמעותי כקצין בכיר וכן לחזור ולעסוק בכתיבה ובמחקר אקדמי.  

​

"עיקר העניין: האיש נפצע - אבל לא נשבר, כשם שנפצע ולא נשבר בשנים שחלפו...צריך לדעת לחכות, להמתין לטוב ולרצוי כל יום, כל שעה, כל רגע. לציפייה ערך רב משל עצמה. כל תהליך הריפוי הוא שיבה לפרופורציות הנכונות של הדברים...אתה מכייל את נסיון חייך באופן שונה, לא מוכר..."

(מתוך: "נפילה מצוק גבוה", אברהם בן-ארצי)

 

ברבות השנים, סיפור שיקומו של אברהם הפיח השראה באינספור משתקמים. אברהם ראה שליחות של-ממש במתן תקווה לפצועים ולאורך חייו עשה לו מנהג להיפגש עם נפגעים ולהעניק להם מן האופטימיות המדבקת שהייתה בו: מעפר פורחת שושנה. את תחילתו של מסע השיקום לכד בן-ארצי בספרו "נפילה מצוק גבוה" וברבות הימים הפך הספר לספר-יסוד עבור משתקמים מפציעה. 

​

"אט-אט הבינותי, כי שומה עליי להתקדם. לא למעני בלבד, כי אם למען כולם. כל צעד חיובי שאעשה, יהיה בו מעין צעד קדימה ומעורר תקווה...אעשה דרכי בשם ולמען כל אלה שהתייאשו מן היכולת להוסיף ולהתקדם..."

(מתוך: "נפילה מצוק גבוה", אברהם בן-ארצי)

​